קולגות חברים יקרים,

כינוסים באים, השנים חולפות ונראה שכבר אין מה לחדש בתחום. יחד עם זאת, אני מנסה בכל שנה למצוא "מרכזי מחקר וניסיון"  שעם חשיפתם נגדיל ונעצים את היכולת  לטפל טוב יותר.

אומנם אין לנו, לצוותים הרפואיים והסיעודיים המטפלים בפצעים קשי ריפוי, את ההילה של יחידת עילית, אך אנו אכן יחידה שכזו.

אנו מטפלים באוכלוסייה בסיכון לתקופה ממושכת - ריפוי פצע סוכרתי אורך בממוצע 5-7 חודשים כשבזמן הזה קיימת דינמיקה אינטנסיבית בין רגיעה למצב חירום כאשר מצב חירום יכול לסכן גפה או חיים!

תמיד  נדרשת  ההחלטה עד כמה לטפל ובאיזו אגרסיביות, למשל בחולים סיעודיים הסובלים מפצעי לחץ. כמה ניתן למשוך טיפול לפני קטיעה או הפנייה לבית חולים? כמו בכל מצב ברפואה, יש את האירוע עצמו, אך יש גם את אלמנט "זמן התגובה".

בכינוס השנה נשים דגש מיוחד על רצף טיפולי, בין מרפאות הפצע בקהילה ובית החולים; נפתח צוהר ליחידה להמשך טיפול, המאפשרת המשך טיפול תוך חזרה של המטופל לביתו; נבחן תוצאות קיום "קו חם "בין מרפאת פצע למחלקה מאמצת בבית חולים שהביא ליכולת תגובה מיידית, הורדת עומס על חדר המיון וירידה דרסטית בקטיעות מג'וריות ותמותה; נחדד את התפקיד של אחיות הפצע בקהילה על ידי הצגת מקרים,  דיון, טיפים וטריקים

של אחיות מנוסות.

בנוסף, נקצה זמן ללימוד מניסיונם של מומחים בתחום הפצע הסוכרתי

כנס מהנה ומועיל לכולנו.

 ד"ר רם אברהמי, יו"ר הכנס